כדי לבנות בית צריך לבסס אותו. הדרך המקובלת היא כלונסאות, מעליהן יבנה המרתף.
אחרי סימון הכלונסאות אנחנו יודעים מה מיקום הקידוחים. לפנינו 17 קידוחי כלונסאות ועוד 3 בורות חילחול.
בשבע בבוקר התייצב צוות הקודחים. התחילו לקדוח את הבורות המערביים. 14 מטר כל אחד.
על פי הנחיית איש האיטום התחלנו לקדוח בור חילחול במקום מסויים. מצפים להגיע לחול. אין. נאדה. אפילו לא גרגר אחד...
רק אדמה חרסיתית חומה.
התוכנית המקורית היתה לחפור 3 בורות חלחול מסביב למרתף, כל בור מצופה בבד גיאוטכני ומלא עד סופו בחצץ גס, ביניהם מונח צינור שרשורי עטוף שוב בבד גיאוטכני המונח ומכוסה בחצץ גס.
הבורות חייבים להגיע לחול כדי שיהיה חילחול.
מיד הזעקנו את איש האיטום לשטח שאמר שמכיוון שלא הגענו לחול, עוברים ל Plan B...
בור אחד שמכיל מיכל פלסטיק מיוחד אליו מגיעים הצינורות השרשוריים מסביב לבית. בתוך הבור משאבה טבולה ששואבת את המים שיתנקזו.
לשם כך הזמנו מהר מהר את האינסטלטור להתייעצות והצעת מחיר.
כך נראה השטח לאחר חפירת חלק מהבורות.
הורדת ברזלים לתוך הכלונסאה
קלונסאה עם ברזלים מוכנה לפני יציקה
החלק המפחיד הוא שהטלפון יישמט מהיד ולא תוכלו לראות את התמונות...
כל חפירה משאירה אחריה ערימת אדמה מרשימה. 2.5 קוב אדמה.
אחרי עיכובים, משאיות הבטון שהיו אמורות להגיע בשעה שתיים בצהריים יחד עם משאבת הבטון הגיעה רק בחמש וחצי.
זה הותיר לנו זמן לעשות טקס קצר שלא צולם לצערי מרוב התרגשות.
הנחת אבן הפינה.
בעצם זו לא היתה אבן הפינה אלא כלונסאה אמצעית.
התכנסנו בני המשפחה, זרקנו לבור הריק מלח לטיהור, סוכר שיהיה מתוק, פרח ליופי, מטבעות, ברכות שהילדים כתבו וברכנו שהחיינו...
משאבת הבטון נכנסה קרוב לשטח ואליה נצמדו משאיות הבטון.
הזרמת בטון לתוך הכלונסאות
בסופו של יום ואחרי 6 משאיות בטון - כך נראית כלונסאה מבוטנת...
וכך נראה השטח כולו... כלונסאות מלאות בטון, עם קוצים (לחיבור הרצפה), ערימות ענקיות של אדמה לידן.
ותמונה של מעין על ערימת האדמה שפונתה מהשטח ובסוף תחזור למקום מסביב למרתף
מרתף הבית שלנו שקוע כמטר וחצי מתחת לאדמה. מטר אחד נמצא מעל האדמה בו יש ארבעה חלונות לאורך הקיר הפונה לדרום. בתוך המרתף נמצא הממ"ד, מול גרם המדרגות היורד מהקומה העיקרית. בתמונה הבאה שהיא חתך של הבית וההסתכלות היא מכיוון מזרח למערב ניתן לראות את המרתף במסגרת כחולה, את גובה האדמה שהוא השטח המקווקו באמצע המרתף ואת גובה החלונות משמאל.
אתמול נחפר המרתף. צוות העבודה הגיע בשמונה בבוקר והתחיל לחפור לאט לאט את המרתף עד לגובה הרצפה. חשבנו שנמצא זהב אבל מצאנו רק צינורות חפורים. בהתחלה צינורות פלסטיק, אחר כך צינורות ברזל ובסוף צינורות ביוב ישנים מבטון. האיזור היה פעם בור ספיגה של המקלחת הצפונית בקיבוץ. אם היינו ממשיכים עוד קצת היינו מגיעים גם לצינורות מתקופת המנדט הבריטי.
באמצע החפירה גילינו צינור שהוביל ממקור מים שלא היה מסומן במפת התשתיות הגילוי כמובן הופיע בצורת מים זורמים. הם הובילו בעבר מים לבית שהרסנו תוך זמן קצר השתלטנו על המים, סגרנו את המים לכל השכונה וסגרנו את הצינור עם פקק. כך נראה השטח בתחילת היום. שאריות של פסולת בניין
חפירה 20 ס"מ
חפירת חצי מטר
המרתף מושלם, גובה 2.40 מ' מגובה השטיכמוס. שטיכמוס הוא כלי למדידה בעזרת "כלים שלובים". מסמנים נקודת גובה ביחס לפני הים הידועה מראש (שלנו מסומנת על המקלט שליד השטח). ממלאים צינור דק במים. מסביב לשטח תוקעים מוטות ייחוס. עומדים עם קצה הצינור ליד נקודת גובה ביחס לפני הים, גובה המים בצינור כגובה הסימון. הקצה השני של הצינור יהיה ליד המוט. גובה המים ליד המוט הוא הגובה הזהה לזה שסומן על המקלט. מסמנים את אותו הגובה עם חוט ברזל. משם עושים את אותה הפעולה בשאר המוטות. זו נקודת ה 0.0, כלומר גובה הרצפה בקומה שמעל המרתף. בתמונה למטה ניתן לראות את המרתף המושלם ועבודת הגידור שעשינו בעזרת הילדים וחברים.
יום חשוב ומרגש. (אני מניחה שיהיו עוד הרבה ימים חשובים ומרגשים) תמונה אחרונה של הבית. הערכת המשקל להטמנת הבית היתה 30 טון... רוצים לדעת כמה יצא בפועל?
נגיעה ראשונה של השופל בבית הבית לא רוצה לזוז מסתבר שהבית בנוי מבטון בלבד. קיר אחד קטן של לבנים נשאר מסגירת דלת והפיכתה לחלון. כל השאר בטון, כולל הקירות הפנימיים. נגיעה שניה והוא מבין שזמנו תם
השמיכות מלמעלה הן הבידוד והאיטום שעל גג הבית
אפשר לראות את עץ הפקאן שיישאר שלנו!
מישהו מעוניין לעשות אמבטיה?
כמעט הסוף
קיר אחרון. מימין ניתן לראות את העצים שנוריד.
הבית בנוי על רפסודה, ללא כלונסאות. חתיכת בטונדה שיהיו לי בריאים. מסתבר שפיקוד העורף אישר את הבית הזה כמרחב מוגן...
אחרי 5 שעות, 3 משאיות פולים, שהכילו 160 טון !!! הורדת עץ קליסטמון וברוש, שיח היביסקוס אחד.
כך נראה השטח בסוף יום העבודה.
תודה לשכנים שבאו לצפות ודאגו לי למים וחברה! השלב הבא: סימון גבולות מגרש, סימון קווי בניה.
זה עץ התות בשטח שלנו אומרים שהוא העץ הכי טוב בקיבוץ. לא יודעת, לא טעמתי. לשביט יש נסיון גדול בהעתקת עצים בהצלחה... החלטנו שאנחנו מוותרים על הברוש והפלפלון אך שומרים על עץ התות והאיזדרכת ואולי נצליח להחזיר אותם לשטח כשנסיים את הבניה. העץ לפני העתקה
העץ אחרי גיזום מאסיבי. נשארו ענפים רציניים בלבד. שביט מוציא את העץ מהאדמה. גוזמים את השורשים הקרובים לגוש האדמה.
הימים חלפו, הדיירים פינו את הבית שנמצא על השטח שלנו נבחר הקבלן שיבנה לנו את המרתף היום נפגשנו עם האחראית על האחזקה בקיבוץ. תאמנו כל מה שצריך לדעת לפני שהורסים את הבית. היכן עוברות התשתיות הסמוכות לשטח לאן עוברים העצים בשטח מה עושים עם הדשא את התשתיות העבירו ופינו מהשטח שלנו בחודש יוני. מסביב לבית יש תשתיות תקשורת, ביוב, חשמל שחשוב מאוד לא לפגוע בהן במהלך ההריסה ובעיקר בזמן החפירה. בשטח שלנו עומד אחד מעצי התות הטובים בקיבוץ. הוא יועבר כלאחר כבוד למקום אחר ובסיום הבניה אולי נעביר אותו חזרה לשטח. עץ הפקאן שבאחורי הבית (היציאה האחורית של הבית מול חדר השירות) כנראה ישאר במקום, תלוי במדידות שייערכו בקרוב. עץ הברוש והפלפלון ייפרדו מאיתנו.
הדשא המקסים שיש מסביב לבית יילקח מחר על ידי שביט. הוא יגרוס אותו ויפזר אותו בעבודה שלו לשיפור הנוי שם...
התמונה מעט מעוותת. משמאל אפשר לראות את האקליפטוס, עץ התות, הבית והדשא
האקליפטוס שנמצא בשטח הבית והוא אחת הסיבות לבחירת השטח לבניה יישאר כמעט כפי שהוא. יעבור קיצוץ קל כדי שלא נתעורר יום אחד עם בול עץ גדול לחימום הבית במשלוח ישיר מהשמים... תדמיינו שמתחת לצל האקליפטוס תהיה המרפסת, והוא הנוף הנשקף מהסלון והמטבח
שוב קצת מעוות, אבל אפשר לקבל קצת פרספקטיבה
ולסיום הבית הבית הקיים גודלו כ 60 מ"ר. עד לפני חודש היה מאוכלס על ידי משפחה קטנה. תוך רגע אחד בית שהיה ראוי במידה מסויימת למגורים הפך להיות חירבה. הוא ייהרס ביום שלישי הקרוב ויתפנה...
