קרמיקה למטבח

התלבטנו המון זמן איזו קרמיקה לעשות במטבח. שיהיה יפה (כמובן, דאאאא), שיהיה פרקטי (לבן זה לא פרקטי), שלא יהיה כמו של כולם...
ואז החלטתי לרכוש מתנה לשלוש חברות. עטיפה לתעודת הזהות עם קטע. והקטע הוא של הפולנייה...

כששוטטתי באתר צחקנו עד כאב בטן שביט ואני, עד ששביט הציע שזו תהיה הקרמיקה למטבח. נבקש הדפסה של המשפטים המעולים הקשורים לאוכל ופולניות. זה הולך מעולה יחד.

יצרתי קשר עם מיכל שמיד שיתפה פעולה ובדקה איך עושים את זה.

מכאן היינו צריכים לתאם בין כמה גורמים והסיפור החל להסתבך...
למצוא את האריחים המתאימים (אצל ענבל משילת),
לוודא שהם מתאימים להדפסה,
למיין את המשפטים של אמא של שביט (בסוף נבחר רק אחד),
לבחור משפטים מהאתר של מיכל,
ולהעביר לעבודה גרפית ומשם להדפסה על כל האריחים...

התחלנו בבדיקת הקרמיקה בבית הדפוס. בינגו.

עברו כמה חודשים והגיע הרגע להדפיס את שאר הקרמיקות.
והן יצאו מהממות ומושלמות.

הקרמיקות המודפסות משתלבות עם אותן הקרמיקות, גודל 13*13 לא-מודפסות, כלומר בצבע לבן.
לשם כך קראתי לשכנה שלי אסנת בעלת העין המצויינת שישר הבינה מה צריך לעשות. לסדר את הקרמיקות. שורה ראשונה, שניה, לפי צבע ותוכן...

אבל אז הסיפור ממש מסתבך כשמסתבר שההדפסה לא מתאימה לסביבה רטובה. כשהרצף משרה את הקרמיקות במים כל ההדפסה מתקלפת. נותרתי עם אריחים לבנים כביום היוולדם.
בהיסטרייתי הלכתי להרגע אצל אסנת השכנה במזגן... ששאלה אותי למה לא הדפסתי בסטודיו ורדי. 
מסתבר שיש פתרון מושלם שלא ידעתי עליו והוא הדפסה של הקרמיקה ושריפתה בתנור. כך הגלזורה מתאחדת עם ההדפסה והיא לעולם לא יורדת.
דיברתי עם הילה מסטודיו ורדי שהזמינה אותי להביא לה אריח עם קובץ לנסיון כדי לוודא שהצבעים יוצאים כמו שאני רוצה.
תוך יום הדוגמא היתה מוכנה, ויצאנו לדרך עם הדפסת כל 16 האריחים.

הכי כיף שהצלחתי לקשר בין הילה למיכל ואני מאמינה שדברים טובים יצאו מהקשר הזה...

מכיוון שהרצף היה חייב לסיים את העבודה ביקשתי ממנו שישאיר מקום מדוייק לאריחים המודפסים ואני אשלים את הדבקת הקרמיקה וסיום הרובה.

כעבור ימים ספורים גם הקרמיקות המודפסות הגיעו ובלילה בלילה סיימתי את הדבקת הקרמיקה

וזו התוצאה (לפני רובה)

ובסוד בסוד אגלה לכם שברגעים אלו כשאני מפרסמת את הפוסט הזה, אנחנו כבר גרים בבית. עברנו ב 30.6.16 לבית. יש עוד המון עבודה וכמובן אמשיך לעדכן כאן...